שכר בכירים – לא מספיק להתעצבן

שיתוף:

החברות הציבוריות, המנהלים, הדירקטורים, והיועצים, כולם עסוקים בימים אלה באישור מדיניות התגמול של הבכירים בחברה בהתאם להוראות תיקון 20 בחוק החברות. הבלגאן חוגג, ובחגיגה משתתפים ומתערבבים, גם הרגולטורים, בעלי מניות המיעוט, משקיעים זרים, חברות יעוץ והמוסדיים.

בימים האחרונים סופגת חברת אנטרופי מכות קשות, שעלולות לערער את מעמדה ותפקידה החשוב בשוק ההון. אנטרופי מייעצת ולמעשה מייצגת את הגופים המוסדיים באסיפה הכללית, ומגבשת את עמדתה בכל חברה וחברה, בעד או נגד תוכניות התגמול החדשות. כך למשל גיבשה אנטרופי עמדה נגד אישור מדיניות התגמול בחברת כי"ל. בעקבות עמדה
זו הצביעו אכן רוב מוחץ של המשקיעים הישראליים המוסדיים נגד תוכנית התגמול של כי"ל, אך זו עברה ברוב גדול באסיפת כלל בעלי המניות בקולותיהם של המשקיעים הזרים בחברה, לרבות המתחרה, חברת פוטאש הקנדית, ומשקיעים אחרים שבחרו לפעול לפי המלצות של חברות ייעוץ זרות, ובניגוד לעמדתה של אנטרופי.

גם בבנק לאומי הרוחות סוערות, אך שם, הדברים לכאורה הפוכים. חוות דעת של אנטרופי תומכת באופן עקרוני במדיניות התגמול בבנק, אך דווקא המפקח על הבנקים, נוקט עמדה של הגנה על בעלי מניות המיעוט, ובעלי המניות מהציבור הרחב, ודורש מדיניות חדשה של מענקים ותגמול בבנקים, המבוססת על התקינה האירופית בתחום.

גם משרד האוצר מתערב בחגיגה, וכמי שמחזיק כ 6% ממניות בנק לאומי, דורש גם הוא, באמצעות החשבת הכללית, לפרט מדיניות שכר פשוטה, בהירה ושקופה שתובן על ידי כל בעלי המניות.

הזירה רותחת, כולם מבינים את הצורך באמון הציבור ואת החשיבות של דעת הקהל, אך בחברות הציבוריות עוד לא נפל האסימון. רוב החברות, והבכירים מנסים עדיין להמשיך את המדיניות הקיימת והנוהגת בשנים האחרונות, בלי להפנים את השינוי המשמעותי, שתיקון 20 מנסה לעשות.

המאבק עבר אמנם לזירה התקשורתית, לקרבות של חוות דעת של יועצים, ולגיוס בעלי מניות ומשקיעים מהמיעוט, אך במהות לא חל שום שינוי. הרגולטורים, שנכשלו במשך שנים בתפקידם בכל הנוגע לנושא זה, מתעוררים פתאום, בגלל הרוח הגבית של התקשורת, ומנסים להרוויח נקודות בדעת הקהל, אך כל זה לא מספיק.

הפער בין ההצהרות על חשיבותם של אתיקה, שקיפות ואמינות לבין תוכניות תגמול חזיריות שמשכפלות את הטעויות של העבר הוא גדול מידי. חברת אנטרופי לא מצליחה לעמוד בפרץ, והופכת לשק חבטות על מקצועיותה השנויה במחלוקת. הדבר נובע, בעיקר מכך שאנטרופי פועלת במגבלות קשות של זמן וכוח אדם מקצועי. התקציב שיש לחוות דעת הוא נמוך, והיא עובדת, בלית ברירה, בשיטת הסרט הנע והקריטריונים האחידים.

כפי שאפשר לראות במקרים של כי"ל, ושל בנק לאומי, שאלת מדיניות התגמול היא שאלה חשובה ומורכבת, שיש לה השפעה של ממש על תרבות הניהול של הארגון ועל תוצאותיו וביצועיו של התאגיד העסקי. גיבוש חוות דעת מקצועית ואמינה, שתזכה גם לאמון הציבור, גם לאמונו של הרגולטור הנוגע בדבר, וגם תשכנע בעלי מניות נוספים שאינם דווקא המוסדיים, הוא צורך חיוני של שוק ההון ושל החברות עצמן.

כדי לגבש חוות דעת כזו, דרושים משאבים נוספים, מעבר לתקציב הצנוע שמקדישים המוסדיים לפעילותה של אנטרופי. את המשאבים האלה צריכות לממן החברות הציבוריות, ולא הציבור הרחב, המממן היום את הרגולטורים, כמו החשב הכללי או המפקח על הבנקים.

זהו גם האינטרס האמיתי של החברות הציבוריות. לא עוד רגולציה, שחלקה פופוליסטי ושרירותי, אלא חוות דעת מקצועית ואמינה של גורמים בלתי תלויים, המבינים בנושאי ממשל תאגידי, מדיניות תגמול בכירים, אתיקה, שקיפות, כלכלה וניהול.

חוות הדעת הזו לא יכולה להיות מזומנת על ידי המנהלים עצמם, כי אז התוצאות ידועות מראש. אלא בשיתוף פעולה בין החברה הציבורית, לבין המשקיעים המוסדיים, באמצעות יצירתו של גוף חדש, בדומה לאנטרופי, שיורכב מכוח אדם איכותי של המומחים הבכירים בתחום, הנהנים גם מאי תלות, עצמאות מקצועית, וזוכים לאמון הציבור. חוות דעת כזו, יכולה לסייע לחברות הציבוריות, לגבש מדיניות תגמול איכותית וטובה, שתזכה גם לאמון הציבור הרחב והתקשורת, ולהצבעת תמיכה גורפת של בעלי מניות המיעוט באסיפות הכלליות.

סגור לתגובות.