שולה זקן של הרמטכ"ל

שיתוף:

מה המשותף לאבי בניהו, ארז וינר ושולה זקן? ואולי יותר נכון לשאול, מה ההבדל ביניהם? נראה שבניהו ווינר עדיין לא התפקחו ולא מבינים עד הסוף את התפקיד שהם ממלאים בדרמה הפוליטית והמשפטית המתגלגלת בפרשת ברק – אשכנזי. כן. מדובר בפרשת ברק אשכנזי ולא פרשת הרפז. בדיוק כמו שלא היה מעולם "מסמך גלנט". הרפז הוא רק עוד חוליה בשרשרת של מסבכים ומסתבכים. עוד תואם שולה זקן של הרמטכ"ל.

מנהלי הלשכות, היועצים, הדוברים, המקורבים הם המפתח. הקודקודים לא יכולים לעולם לפעול, בלי מלחכי הפנכה, משרתי החצר הנאמנים, שמוכנים לשכב על הגדר, ולבצע כל שליחות. גם כשהיא נרמזת, נלחשת, מוכחשת. החברה הישראלית מבוססת על קודים של נאמנות. קודם כל למשפחה, לילדים, ואחר כך, לחבר'ה, ליחידה, לבוס. נאמנות אישית שמתחפשת לערכית, אך למעשה היא הבסיס להשחתה. לא במקרה מתחפשים מקומות העבודה ל"משפחה". המסר הוא ברור: נאמנות אישית על בסיס קירבה אישית, טובות הנאה אישיות, ושמור לי ואשמור לך. כאשר מנהלת הלשכה היא משהו שנע בין "בת" לבת-זוג, וכאשר היועצים והדוברים בלשכה, הם שותפי סוד, הנאמנים לחבורה ולבוס, אין להם ברירה אלא לשתף פעולה, לזרום, לסייע, בכל מקרה ובכל מחיר.

המטרה מקדשת את האמצעים, זוהי התורה כולה. וכאשר המטרה היא להציל את אבא, או לחלץ את המפקד שנמצא תחת אש, הכל מותר. כאשר נפוטיזם ונאמנות אישית לבוס מחליפים את המקצועיות ואת הנאמנות למקום העבודה ולציבור, קל לגלוש במורד, אל עבר התחום הפלילי. והגלישה היא בדרך כלל איטית, כמעט לא מורגשת. צודק בניהו כאשר הוא זועק שהוא פטריוט שרק רצה לשרת את המדינה, אבל כאשר אשכנזי, או אולמרט, אומרים "המדינה זה אני". זה בדיוק הרגע לעצור רגע ולהסתכל סביב.

נאמנות אישית יכולה להביא אותך רחוק. יכולה להפוך מזכירה פשוטה למנהלת לשכת ראש הממשלה, ועיתונאי מהשורה למפקד גלי צה"ל, תת אלוף ויועץ אסטרטגי לשרי ביטחון ורמטכ"לים, אבל נאמנות ללא גבולות תוביל אותך לכלא. והגבולות הם אפורים. במיוחד כאשר אתה נמצא בליבה של עשייה, בשיכרון כוח, תחת השפעתו של מנהיג כריזמטי, ובמלחמה מול אויבים דמיוניים ודמוניים. השיח בלשכה הוא של מאבק צודק, של התנהלות נכונה, של התמקדות במטרות הגדולות והצודקות.

התרבות הארגונית בישראל, ברוב רובם של הארגונים, לא מעניקה ליועצים תמריצים אחרים, אלא להיות עוד יותר נאמנים, שומרי סוד, משתפי פעולה. הכוח נמצא בידי הקודקוד. כך בצבא, בלשכת ראש הממשלה, וכן, גם בצמרת אי. די. בי, תחת נוחי דנקנר. האתגר הגדול שלנו, והלקח מהפרשיות הנחשפות לאחרונה הוא ברור: להחליף את קוד הנאמנות האישית בנאמנות לארגון ולציבור. קל לומר אך קשה מאוד ליישום.

ההסתבכות של מנהלי הלשכות, היועצים והדוברים, בפלילים, היא אור אדום לכולנו, ואולי התחלה של שינוי.

סגור לתגובות.