קרן פלס ויואל שליט

שני אירועים מעניינים בלבד התרחשו בשלל הטקסים המשמימים של יום הזיכרון ויום העצמאות. בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל קרן פלס החליקה ויואל שליט הפגין. נכון, היו גם הנאומים הרגילים של ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, שר החינוך ושאר פוליטיקאים בכירים וזוטרים שמנצלים את הבמה לדקות חשיפה ותעמולה, אך להם כמובן אף אחד לא מקשיב. לעומת זאת הכל זוכרים את הנפילה של קרן ואת השלטים שהניף שליט. שני האירועים החריגים נחרטים בזיכרון ותודעה, ואליהם אנו מתייחסים. בשני המקרים ניסתה המערכת להעלים את האירוע, מדובר באירועים חריגים המפריעים ומפרים את השלווה ואת הטקס. חושפים את ערוותנו. הרבה מילים נשפכו בטקסים, הרבה שירים, תפילות, דגלים, ומליצות. אבל האמת נמצאת באירועים האלה, כך אנו מרגישים, ולכן מעניקים להם תשומת לב מיוחדת.

הבמאי של הטקס מיהר ברגע שזיהה את הנפילה לחתוך ולעבור מקרן פלס למצלמה אחרת, ולצמצם את הנזק. כמובן שרגע הנפילה הפך לרגע הנצפה ביותר, והוא הוצג שוב ושוב בטלוויזיה, וכמובן ברשת. הבמאי גם התעלם לחלוטין מההפגנה של שליט, וכך הוכיח כי הוא משרת את מרכז ההסברה ולא את הצופים. ברור שעל פי כל קנה מידה עיתונאי היה צורך להציג את ההפגנה ולתת לה במה, אולם כאשר אתה עובד עבור מארגני הכנס אתה חושב קודם כל עליהם ורק אחר כך נזכר שאתה אולי גם עיתונאי. מדובר בשני רגעים הפוכים, האחד מבטא טעות, תקלה, מבוכה, ברור שקרן פלס היתה מעדיפה שלא יתרחש, ולאחר שהתרחש, שלא יצולם וישודר. השני, מהלך מכוון, שנועד לשידור ולפרסום, וכל מטרתו היא לעורר מחאה ותשומת לב ציבורית. אולם קיים גם הדימיון ביניהם: שניהם מבטאים רגע של אנושיות בתוך הטקס המלאכותי ומציגים באור מגוחך את הפומפוזיות והצביעות של האירוע. שני האירועים, הישראליים כל כך, חושפים גם את חוסר היכולת שלנו כחברה לקיים אפילו טקס אחד קטן בלי תקלות והפרעות, ממש כמו בשדה התעופה שלנו, ברכבת ישראל, או בבתי החולים. אצלנו תמיד מישהו מחליק, ומישהו אחר מפגין. המלך הוא עירום.

התגובות סגורות