מורשת הכדורסל

בשולי המאבקים הגדולים בשוק התקשורת, מתרחשת בשבועות האחרונים דרמה צנועה, שמבליטה את הכשלים הקיימים במערכות הרגולציה הקיימות של תחום השידורים בתקשורת.

בעוד ערוץ 1 נערך לסגירה ולהקמה מחדש של השידור הציבורי, ערוץ 10 נלחם על חייו, וערוצי קשת ורשת מתכוננים לעידן של שידור 7 ימים בשבוע, הוקם והחל לשדר, כמעט במחתרת, ערוץ ישראלי חדש, ערוץ 20. ערוץ 20 הוא ערוץ יעודי, שזכה במכרז של מועצת הכבלים והלווין, על שידור ערוץ מורשת ישראלי. עניינו של הערוץ הוא שידור תכנים שמשקפים את החברה והתרבות של עם ישראל, ארץ ישראל ומורשתו התרבותית.

המחשבה שמאחורי הקמת הערוץ היתה שיש במפת התקשורת חוסר בתכנים מסוג זה, שמקומם בדרך כלל בערוצים ציבוריים, אך יש להם קהל יעודי, שמעוניין בהם, ויכול להחזיק ערוץ מסחרי, שנשען על הכנסות מפרסום, ללא תקציבים ציבוריים. ערוץ 20 לא זוכה כלל לתקציב ציבורי מהמדינה, למרות שבתכניו הוא משרת את הציבור, בתכנים שהם בעלי איכות, ערך ומשמעות, שאינם רק בידור. אלה הם תכנים קלאסיים של שידור ציבורי.

לא בכל יום נולד בישראל ערוץ ישראלי מעין ציבורי חדש. אפשר היה לצפות שמערכות הרגולציה והתמיכה של המדינה בתקשורת יצאו מגדרן כדי לסייע לרך הנולד, לתמוך בו, לעודד את הצפייה בו. אולי אפילו לקיים קמפיין ציבורי שיודיע לצופי ערוץ 2 על השרות החדש לציבור שנחבא מרחק שני ערוצים בשלט. אולם מסתבר שבישראל, כמו בחלם, הדברים הם הפוכים. במקום להתברך בערוץ ציבורי ישראלי חדש, שמבוסס על תכנים מקוריים ישראליים, שכל כולו הפקה ישראלית, שמוסיף לתחרות הפגומה בענף התקשורת, ונאבק על מקומו מול הענקים המסחריים, במקום לסייע לו בכל דרך אפשרית בימיו הראשונים, בשוק כל כך קשה, פועלת הרגולציה כדי להפריע ולהקשות.

הנה למשל מבקש הערוץ לפנות לקהל היעד שלו, לפרוץ לתודעה של ישראלים רבים שטרם נחשפו אליו, ולעשות זאת בהפקה מקומית של תוכניות בתחום הספורט. אין מדובר בסתם תכנית ספורט, אלא בקשר הדוק ומיוחד שנוצר בערוץ בין תכני הספורט שלו לבין בירת ישראל, ירושלים, העומדת, כידוע, במרכזה של מורשת ישראל. במסגרת זו אימץ הערוץ את קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים, בתיאום עם עיריית ירושלים, וכחלק ממהלך רחב, של עידוד פעילות חברתית, ספורטיבית וקהילתית בעיר ירושלים. יש כאן אולי סיכוי קטן להרחיב במעט את קהל היעד המצומצם ממילא של שידורי ערוץ המורשת, ולחבר לערוץ צעירים חובבי ספורט, שדרך שידור משחקים של הקבוצה שהם אוהבים יחשפו גם לשידורים נוספים של הערוץ ואולי לעצם קיומו של ערוץ חדש, ישראלי ואיכותי. ברור כי ספורט מקומי הוא חלק מתרבות של עיר, מקום וחברה, וכי מורשת ישראל היא לא רק שיעור תנ"ך אלא גם שיעור ספורט, דרמה, אקטואליה, בריאות, משפט, ואפילו אופנה, סגנון ואיכות חיים. תפיסה מצומצמת של המושג מורשת ישראל תביא בוודאות לכישלון הערוץ ולסגירתו.

מועצת הכבלים והלוויין נזעקה, בשם המתחרים, ערוצי הבידור והספורט הקיימים והחזקים, לטעון כי שידור של משחק כדורסל של הפועל ירושלים הוא חריגה מהמנדט של תחום המורשת של ערוץ 20. בשם הטיעון הפורמאלי, והלא מדויק הזה, מבקשים להגביל ולהצר את לוח השידורים, המוגבל ממילא של הערוץ החדש, ולהקטין עוד יותר את משקלו במפת השידורים. בדיוק, אבל בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות לטובת האינטרס הציבורי.

סערה קטנה זו בכוס התה של ערוץ 20, היא רק ביטוי נוסף לחוסר הרלוונטיות של הרגולציה הקיימת בתחום השידורים, ומהווה עידוד נוסף להחלטה הנכונה של שר התקשורת, לשנות מהיסוד את התחום, לאחד את הפיקוח של הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלוויין, ולהקים רשות תקשורת אחת, שיהיה לה מבט רחב על התחום ותוכל לעודד תחרות לאפשר לערוצים נוספים לפעול, לטובת ריבוי וגיוון ההפקה הישראלית העצמאית ולטובת הצופים והציבור הישראלי כולו.

התגובות סגורות